- דיסק בין חולייתי – הדיסק הבין חולייתי הוא מבנה הממוקם כמעט בין כל זוג חוליות לאורך עמוד השדרה. הדיסק מורכב מטבעת קשיחה וסיבית הנקראת בשפה המקצועית אנולוס פיברוסוס ומגרעין ג'לטיני הנקרא נוקלאוס פולפוסוס. עמוד השדרה ניחן ביכולת תנועה וגמישות הודות לדיסקים הבין חולייתיים, המשמשים גם כבולמי זעזועים.
- חוט השדרה – חוט השדרה הוא ההמשך של המוח ולפיכך נחשב לחלק אינטגרלי במערכת העצבים המרכזית. תפקידו של חוט השדרה לקשר בין מערכת העצבים ההיקפית לבין המוח על מנת שהמוח יוכל לקבל מידע בנוגע לסביבה הפנימית והחיצונית ולשלוח פקודות לאיברי הגוף השונים (הממוקמים מהצוואר ומטה). סיבי העצבים המרכיבים את חוט השדרה עוברים בתוך עמוד השדרה כשהם מוגנים על ידי החוליות.
- פורמינה (foramina) – את חוט השדרה ניתן לחלק למקטעי עצבים כשכל מקטע אחראי לעצבוב האיברים הסמוכים אליו. בין אברי הגוף השונים לבין חוט השדרה מקשרים עצבי השדרה היוצאים מחוט השדרה ונכנסים אליו דרך נקבים הממוקמים בין החוליות. נקבים אלו נקראים פורמינות (פורמינה ביחיד).
הגורמים לבלט פורמינלי
הדיסק הבין חולייתי מחובר בחוזקה לחוליות התוחמות אותו כשכפי שציינו, אחד מתפקידיו הוא לשכך את הזעזועים בין החוליות. כאשר הלחץ המופעל על הדיסק גבוה מכפי יכולתו לשאת, המבנה שלו עלול להתעוות והוא עלול לגרום להיצרות של הפורמינה הסמוכה אליו, המשמשת למעבר של עצבי השדרה במקטע הרלוונטי.
תהליך זה יכול להתרחש באופן טראומטי בעקבות מכה חזקה בגב, נפילה, הרמה לא נכונה של משקל כבד או גורמים טראומטיים אחרים, אך בהחלט ייתכן כי תהליך זה יתרחש במשך זמן רב שכן לעתים מדובר בניוון של הדיסק ובהתייבשות שלו.
למעשה כל פעילות שגורמת להפעלה של לחץ כרוני על הדיסקים הבין חולייתיים יכולה להוביל להיצרות של הנקבים המשמשים למעבר של עצבי השדרה כשבין היתר מדובר על ישיבה ממושכת ללא הפסקות (בדגש על ישיבה מרושלת), הרמה של משאות כבדים באופן שגרתי ועוד.
יש לציין כי במקרים רבים הבלט הוא הקש ששבר את גב הגמל שכן במקרים מסוימים קיים מום אנטומי בפורמינה, הבא לידי ביטוי רק כאשר הוא עובר היצרות נוספת על ידי הדיסק המנוון או הבולט.
התסמינים של בלט פורמינלי
התסמינים של בלט פורמינלי מושפעים במידה רבה מהמיקום של הדיסק וזאת כיוון שכפי שציינו, כל מקטע בעמוד השדרה אחראי לעצבוב מוטורי וסנסורי של איברים אחרים הממוקמים באזורים אחרים בגוף. להלן דוגמאות לתסמינים שונים של בלט פורמינלי בהתאם למיקום הדיסק הבולט:
- בלט דיסק הלוחץ על שורש עצב C6 – כאבים בפסגת הכתף, חולשה בשרירי האמה, הפרעות תחושתיות באמה ובכתף.
- בלט דיסק הלוחץ על שורש עצב C7 – כאבים בשכם העליונה עם הקרנה לזרוע העליונה ולאצבעות עם אפשרות לבעיות תחושתיות באזורים אלה.
- בלט דיסק הלוחץ על שורש עצב L5 – בעיות בשליטה על הסוגרים, כאבים בגב התחתון, חולשה ותחושת נימול ברגליים וכאבים בעכוז או ברגליים (או בעכזו וברגליים במקביל).
כיצד מאבחנים בלט פורמינלי?
את הבלט ניתן לאבחן בבדיקת CT המאפשרת למדוד את מידת החומרה של ההיצרות ולאתר את המיקום של הדיסק הבולט. תהליך האבחון מתחיל בדרך כלל מתשאול יסודי של המטופל בנוגע לתסמינים מהם הוא סובל ומבדיקה גופנית מקיפה, שמטרתה להתחקות אחר הסימנים הקליניים שיש בהם כדי להעיד על בלט פורמינלי.
במקרים מסוימים יהיה צורך בביצוע בדיקה נוירולוגית (EMG), בעיקר כאשר עולה החשד לתסמונת הלכידה וכן לא אחת נעשה שימוש בצילומי רנטגן או בבדיקת MRI, הרגישה יותר לזיהוי של בלט דיסק מבדיקת ה- CT (לעתים הבדיקה משמשת גם לשלילת גידולים בעמוד השדרה).
טיפול בבלט פורמינלי
הטיפול בדרך כלל מבוסס על הסרה של חלק מהדיסק על מנת להקל על ההיצרות של הפורמינה ועל הלחץ המופעל על עצבי השדרה. כל עוד הגרעין של הדיסק הבין חולייתי לא פרץ את השכבות העוטפות אותו, ניתן יהיה להקטין את נפחו בהליך פשוט יחסית הכולל החדרת מחט דרך העור לתוך הדיסק בעזרתה ניתן לשאוב את תוכנו עד רמה מסוימת.
טיפולים אחרים כוללים העברת זרם חשמלי באמצעות אלקטרודה לדיסק הבולט לצורך שינוי המבנה שלו והפחתת הלחץ בעקבות כך, חימום הדיסק באמצעות גלי רדיו בעזרת אלקטרודה המוחדרת דרך מחט דקיקה, הזרקת סטרואידים לסביבת הדיסק (מסייעת להפחתת הדלקת אם קיימת דלקת) ועוד. במקרים החמורים ביותר יהיה צורך להסיר את הדיסק בניתוח ולאחות את החוליות התוחמות או להחליף את הדיסק בדיסק מלאכותי.