אחד הסיבוכים האפשריים של ניתוח פריצת דיסק הוא פריצת דיסק חוזרת, כלומר פריצת דיסק שמתרחשת בדיוק באזור שבו נותח המטופל.
חשוב לציין כי פריצת דיסק חוזרת לא מהווה סיבוך של כל סוגי הניתוחים המיועדים לטיפול בפריצת דיסק אלא רק בחלק מהם. עם זאת, במקרים בהם היא אכן מהווה סיבוך אפשרי, הרי שהשכיחות שלה עומדת על חמישה עד עשרה אחוז מכלל הניתוחים.
לפיכך הסיכוי לסבול מפריצת דיסק חוזרת לאחר ניתוחים מסוימים לטיפול בפריצת דיסק גבוה יותר מהסיכוי של אדם באוכלוסייה שלא עבר את הניתוח לסבול מפריצת דיסק.
במאמר שלפניכם נפרט אודות סוגי הניתוחים השונים ונפרט באילו סוגים ישנה אפשרות לפריצת דיסק חוזרת לאחר ניתוח. לפני שנתחיל נציין עוד כי רק עשרה אחוז בלבד מהמטופלים הסובלים מפריצת דיסק מגיעים לטיפול כירורגי שכן ברוב המקרים הפריצה ניתנת לטיפול באופן שמרני בלבד.
סוגי הניתוחים באופן כללי
בגדול ניתן לחלק את כול סוגי הניתוחים לטיפול בפריצת דיסק לשתי קבוצות להלן:
- ניתוח לטיפול בפריצת דיסק צווארי – ברוב המקרים ניתוח זה מבוצע בגישה קדמית, כלומר מהחלק הקדמי של הצוואר אם כי במקרים מסוימים ניתן יהיה לבצעו בגישה אחורית.
- ניתוח לפריצת דיסק בחלקו התחתון של עמוד השדרה – ניתוח זה מבצעים אך ורק בגישה אחורית מאזור הגב.
כל אחד מהניתוחים הנ"ל ניתן לבצע בגישה פתוחה או בגישה זעירה. רוב הניתוחים מסוג זה מתבצעים כיום בגישה המיקרו כירורגית אך במצבים מסוימים לא יהיה מנוס מלבצע אותם בגישה הפתוחה. כך למשל במידה ומדובר בניתוח פריצת דיסק בגב התחתון של אדם הסובל מהשמנת יתר, ייתכן כי לא ניתן יהיה לקבל גישה לעמוד השדרה בגישה הזעירה ויהיה צורך לבחור בניתוח פתוח.
ניתוח פריצת דיסק בעמוד השדרה המותני בגישה הזעירה על קצה המזלג
ניתוח זה מבוצע כאשר המטופל שוכב על בטנו כשבחלק מהמקרים הוא מבוצע בהרדמה כללית ואילו בחלק אחר מהמקרים הוא מבוצע בהרדמה מקומית. בתחילת הניתוח הרופא מחדיר מחט דקה למיקום שבו נמצא הדיסק הפרוץ ומבצע סביבה חתך זעיר. לאחר מכן יוכנסו לאזור מכשירים זעירים שמיועדים לפשק את השרירים באזור ולהרחיב את הרקמות במטרה לפלס דרך לדיסק.
במטרה להגיע לדיסק יהיה צורך בחלק מהמקרים לבצע הסרה של חלק מהעצם של קשת החוליה אך שלב זה אינו נחוץ במידה ומדובר על דיסק בין חולייתי שנפרץ בין זוג חוליות שהמרחק ביניהן גדול יחסית וכן ניתן לוותר על שלב זה במידה ופריצת הדיסק לא התרחשה לכיוון התעלה השדרתית. לאחר מכן יוחדר צינור ארוך ודק לאזור הניתוח שבקצהו מצלמה המשדרת אותות וידאו למסך הממוקם בחדר הניתוח מול עיני המנתח.
כאשר ניתן להבחין באופן ברור בדיסק הפרוץ, המנתח מסיט את העצב עליו לוחץ הדיסק ומסיר את הדיסק באמצעות כלי הניתוח. ההסרה של הדיסק מתבצעת באמצעות לייזר או באמצעות פינצטה עדינה. לאחר הסרת הדיסק המנתח תופר את החתך הניתוחי.
מילוי החלל שנוצר בין החוליות
במידה ורק חלק מהדיסק הוסר, הרי שלא יהיה צורך למלא את החלל בין שתי החוליות שכן חלק מהדיסק נותר במקומו. עם זאת, במידה וישנו צורך למלא את החלל, ניתן יהיה לעשות שימוש בעצם סינטטית, בעצם טבעית או בדיסק מלאכותי. במידה והמנתח בוחר לאחות את החוליות, הוא יעשה שימוש בפלטה קטנה ובברגים ומספר חודשים לאחר הניתוח, החוליות יתאחו לכדי עצם אחת.
אפשרות מתקדמת יותר היא השתלה של דיסק מלאכותי התורם לגמישות של עמוד השדרה, בדומה לדיסק הבין חולייתי הטבעי. השתלה של דיסק מלאכותי. כרוכה במיומנות גבוהה יותר מצד המנתח אך בסופו של דבר כדאית יותר שכן כאשר מאחים זוג חוליות לכדי עצם אחת, מגדילים את הלחץ על הדיסקים הבין חולייתיים הנותרים ומפחיתים את מידת הגמישות של עמוד השדרה.
במידה ומתרחשת פריצת דיסק חוזרת לאחר ניתוח בעמוד השדרה המותני, בדרך כלל נהוג להמליץ על ביצוע ניתוח לאיחוי החוליות על מנת להבטיח שתופעה זו לא תחזור על עצמה פעם נוספת. מן הסתם כאשר מסירים את הדיסק לחלוטין ומאחים את החוליות שביניהן היה נתון הדיסק הבין חולייתי לפני הניתוח, מבטלים את האפשרות לפריצה נוספת.
אולי יעניין אותך גם:
